טיסת לילה - תדריך כיתתי

תאורות שונות בשדה התעופה

 1.  מסלולי הסעה - כחול

 2.  סימון מכשולים - אדום

 3.  מפתן מסלול - ירוק

 4.  מסלול המראה - לבן

   תאורות שונות בגוף המטוס

 1. נורה, הנותנת צבע לבן קבוע בזנב המטוס ובזווית של 140 מעלות. (למסתכל מאחור, 70 מעלות לכל צד).

 2. נורה, הנותנת צבע ירוק קבוע בצידו הקדמי של כנף ימין ובזווית של 110 מעלות למסתכל מהצד.

 3. נורה, הנותנת צבע אדום קבוע בצידו הקדמי של כנף שמאל, ובזווית של 110 מעלות למסתכל מהצד.

 4. אם נחבר את סכום הזוויות - נקבל 360 מעלות.

 5.BEACON   - נורה מהבהבת בצבע אדום באופן קבוע, ונמצאת בראש הגה הכיוון.

 6. אם נראה אור לבן קבוע נע במרחב, נדע שזה מטוס שנע מאיתנו והלאה.

 7. אם נראה אור לבן ואור אדום נעים במרחב, נדע שזה מטוס החולף מימין לשמאל - ולפנינו.

 8. אם נראה אור לבן ואור ירוק נעים במרחב, נדע שזה מטוס החולף משמאל לימין - ולפנינו.

                                               כל  האמור לעיל, בהנחה שזה איננו עב"מ.

 9. אם נראה אור ירוק ואור אדום נעים במרחב, נדע שזה מטוס הטס אלינו.

 10. STROBES - נצנצים בצבע לבן, ממוקמים אחד בכל קצה כנף - אין להפעילם בערפל על מנת לא לסנוור טייסים אחרים.

  התנהגות ושיטת ההסעה בחושך

 1. בדיקת המטוס בחושך תעשה ע"י פנס כיס מתאים, פנס שיוביל את הטייס הבודק אל כל הברגים והצירים המאובטחים אותם צריך לבדוק.

 2. אחרי הנעת המטוס ו/או ישיבה בקוק פיט (בחושך), מחכים כ-5 דקות על מנת שהאישונים יתרגלו למצב החדש.

     מצב זה (של חושך) יוצר כללים, חוקים והתנהגויות שונות, הן בטיפול ה-טרום טיסתי, הן בטיסה עצמה, והן בנחיתה ולאחריה.

 3. הכללים החדשים החלים על הטייס, הם תוצאה של תגובת העין במעבר מאור יום לחושך.

 4. מבנה העין, האופן הסכמתי והרלבנטי לטייס הוא:

     א. אישון   ב. קשתית (מקנה לעין את צבעה)  ג. לובן העין   ד. רשתית.

האישון: נמצא במרכז הקשתית, והוא עשוי להתרחב ולהצטמצם כתוצאה מפעולת סיבי השרירים שבקשתית.

האישון מצטמצם כשהאור הפועל על העין חזק. בחושך הוא מתרחב.

הקשתית: מעין צמצם עגול העשוי סיבים שריריים אחדים, מהם ערוכים כמחוגים של גלגל ואחרים ערוכים במעגלים

מרכזיים רבים הקבועים זה בתוך זה. הקשתית מקנה לעיניים את צבען האופייני.

לובן העין: קרום קשה, אטום  ולבן, העשוי רקמה חיבורית. תפקידו להגן על הקרומים האחרים ולשמור על צורת העין.

בחלק הקדמי של העין נמצאת הקרנית הנראית כחלק מקרום הלובן. היא בולטת במקצת מעל שטחו בדמות זכוכית  של שעון, עובייה 
כמילימטר, והיא חסרת צבע ושקופה לגמרי.

הרשתית: הוא הקרום הפנימי ביותר של גלגל העין, והוא גם החשוב ביותר, שכן בו שוכנת תחושת האור, כלומר, הוא הקולט את התמונות. הוא נקרא רשתית משום שהוא עוטף את הגוף הזגוגי (שלושה רבעים משטחו) כמו רשת.

הרשתית מוצאה מן המוח, ואכן היא עשויה ממספר עצום של תאי עצבים. סיבים ארוכים היוצאים מתאי העצבים של הרשתית מהווים יחד את עצב הראייה.

התאים שברשתית המותאמים לקליטת גרויי האור, שתי צורות להן: "קנים" ו"מדוכים".

הקנים הם תאים ארוכים וצרים והמדוכים הם תאים עבים יותר מן הקנים וקצרים מהם במקצת. הקנים והמדוכים רגישים לגרויי האור.

באמצעות המדוכים אנו מבחינים בצבעים ובאמצעות הקנים אנו מבחינים בעוצמת האור ולו הקלושה ביותר. אצל בעלי חיים ליליים כמו 
עטלפים, נמצאים ברשתית קנים בלבד, והם רואים רק בשחור לבן.

כאן המקום לציין את הפלא הגדול (ללא מרכאות) של הבחנת התמונות. במשך מאות שנים ניסו המדענים לפענח את פעולת האור על תאי הרשתית  ואת אופן תגובתם של התאים.

כיום אנו יודעים כי בפגוע האור בקנים ובמדוכים, הם מגיבים בשינויים פיסיקליים-כימיים. ידוע שמתחוללים שינויים חשמליים, היינו שינויים בזרמים החשמליים  החלשים הקיימים ברשתית.

 השינויים הכימיים הם החשובים ביותר. כשהאור פוגע בקנים הוא משנה חומר כימי הנמצא בתוכם (ארגמן הראיה) הוא נוטל מן המולקולה של חומר זה  שני אטומי מימן ועל ידי כך הופך אותו לחומר אחר הקרוי "רטיניאן".

ריאקציה זו ובוודאי גם אחרות ומסובכות יותר, מעוררות גירוי חשמלי המועבר בעצבי העין עד למוח.

יש לזכור שהתכונה המיוחדת לתאי העצב הרבים הנמצאים בשכבה הפנימית ביותר בתוך הרשתית, היא היכולת להפוך את האנרגיה של האור, לגירוי עצבי, המועבר אל האונה העורפית של קליפת המוח הגדול, דרך בסיס המוח.

  5. המעבר בין אור יום לחשיכה, מצריך את העין "להסתגל" למצב החדש ולתת ל"קנים" להיפתח לגודלם המקסימלי, על מנת שיוכלו לקלוט את העצמים הנמצאים מולם. הזמן הנדרש ל"קנים" להיפתח הינו בין 5 ל - 7 דקות ומשתנה מאדם לאדם. בלילה אנו נראה, כאמור, בשחור לבן 
ולא בצבעים.

   על מנת להסתגל לחושך בצורה הטובה ביותר יש לנקוט במספר דרכים:

  א.  הזזת גלגל העין תהיה איטית יותר

  ב.  מצמוץ עיניים לא ביד

  ג.  הסתכלות למעלה ו/או לצדדים , ולא ישירות לאובייקט המואר

  ד.  קריאת מפה - עין אחת עצומה, על מנת שתהיה עין אחת שלא נחשפה לאור הפנס (הזכרנו קודם לכן שלוקח זמן מה עד שהעין מסתגלת למצבה החדש במעבר בין אור לחושך)

  6. ההסעה במסלולי ההסעה, מתבצעת באזורים חשוכים (למעט האור הכחול שמציין את מסלולי ההסעה) וזאת על מנת ששום מקור אור לא יסנוור את הטייס.

  7. מסיעים תמיד בהסתכלות קדימה של לפחות 50 מטרים ומכוונים עצמנו למרכז.

  8. כאשר נרצה לפנות למסלול הסעה הבא מצד ימין שלנו לדוגמא, נסתכל ימינה ונחכה עד שנראה את שני הפסים הכחולים של מסלול ההסעה - ורק אז נפנה. (אם נפנה ימינה בראותינו רק פס אחד, לא נהיה באמצע המסלול ונוכל ליפול עם המטוס לתוך בור ו/או מכשול אחר באזור)

   9. אם אנו מסיעים ראשונים - נסיע עם אור נחיתה מופעל. אם אנו מסיעים אחרי מטוס אחר, להסיע ללא אורות נחיתה מופעלים.

  10. לפני עמדת התיישרות ו/או לפני בדיקות מנוע כאשר חרטום המטוס פונה לכיוון הפיינל, יש לכבות את אורות הנחיתה על מנת לא לסנוור את הנוחת.

  11. כמו כן יש לכבות את אור הנחיתה כאשר אנו מפנים את המסלול וחוזרים אל עמדת החנייה כאשר ממולנו ישנם מטוסים ממריאים ו/או נוחתים.

   תאורת מסלול בהתייחס לטיסת VFR  - כללי

1.      מסלולי שדות התעופה השונים מאופיינים בדרך כלל עפ"י גודלם והעזרים הנלווים אליהם. אחד ממערכות העזרים 
      בשדות התעופה היא מערכת התאורה שמשתנה משדה לשדה וזה בהתאם לגודלו, לנפח הטיסות ממנו, אליו וכו'.

    2. התאורות עצמן מאופיינות עפ"י צבען, ומבחינת הטייס צבע זה או אחר, היינו הוראה כזו או אחרת,  שהטייס חייב  להתייחס אליה בהתאם.

    3. צבע ירוק בתחילת מסלול - אפשר לנחות

    4. צבע אדום בתחילת מסלול - אסור לנחות

    5. VASI  = VISUAL APPROACH SLOPE INDICATOR - זוהי תאורת קו זווית הנמכה בעלת שתים ו/או שלוש שורות הממוקמות בדרך כלל מצידו השמאלי של מסלול הנחיתה.

        ה- VASI יכול להיות ממוקם גם בצידו הימני של המסלול וגם בשני צדדיו - ימן ושמאל. זווית ההנמכה הנכונה היא כאשר הטייס רואה שורה עליונה בצבע אדום ושורה תחתונה בצבע לבן.

       שתי שורות בצבע אדום - מציינות שהמטוס נמוך מקו זווית ההנמכה  - מסוכן!!!

       שתי שורות בצבע לבן - מציינות שהמטוס גבוה מקו זווית ההנמכה!

 

 

  6 . תאורת ה-VASI מכוונת בדרך כלל לזווית של 3 מעלות ונותנות זווית ביטחון של 10 מעלות משני  צידיו של ציר המסלול, וניקיון ממכשולים לאורך קו הגישה הסופית. ביום נראה בין 2-5 מייל, ובלילה עד 20 מייל.

  7 . ישנה תאורת גישה נוספת PAPI = PRECISION APPROACH PATH INDICATOR זוהי תאורה לנחיתת מכשירים מדויקת, 
מערכת כזו נמצאת בדרך כלל בשדות תעופה המוגדרים כשדות תעופה לנחיתת מכשירים,   ותאורה זו ממוקמת בדרך כלל מצידו 
השמאלי של המסלול.

  8 . ה-PAPI מורכב משורה אופקית של 4 אורות מצידו השמאלי של המסלול, כאמור, וכשהטייס אינו בזווית ההנמכה הנכונה, תתקבל מה-PAPI אינדיקציה שתורה לטייס על מצבו.

      זווית הגישה הנכונה היא - כאשר האינדיקציה מראה - שני האורות הקרובים למסלול בצבע אדום ושני האורות הרחוקים מהמסלול בצבע לבן.

    3-4 אורות אדומים - נמוך מאוד מזווית ההנמכה - מסוכן!!!!

    3-4 אורות לבנים    - המטוס גבוה מזווית ההנמכה!

 

 

 

   9 . תאורת ה-PAPI מכוונת בדרך כלל לזווית של 3 מעלות (תלוי בנתונים הגיאוגרפיים שמסביב לשדה כגון מכשולים וכו')

  10. הערה: תאורת ה-VASI ותאורת ה-PAPI - אינן נעות ואינן מתכווננות אל הטייס. תאורות אלה הן תאורות קבועות   ויציבות על הקרקע ומופנות מהקרקע בזווית מסוימת (בסביבות 3 מעלות) לכיוונו של הטייס בצלע הסופית.

        הנורות בתוך הפנסים צבועות בצבע לבן בחלקן העליון ובצבע אדום בחלקן התחתון. הנורות מתכוונות בזווית כזו, שכאשר הטייס איננו בזווית הרצויה, בשלב הגישה הסופית, הוא יקבל את האינדיקציה המתאימה לכך.

   11. כל נתוני תאורת המסלול ו/או המסלולים המתייחסים לשדה התעופה הספציפי אליו טסים ו/או  ממנו יוצאים, נמצאים ומפורסמים  ב - A.I.P המקומי. ( בכל מקום בעולם).

חוקי טיסת לילה וציוד נילווה

  טיסת CVFR לילה זהה לטיסת CVFR יום, למעט התוספות הבאות:

  א. פנס כיס, אור לבן בתא הטייס.

  ב. מד אופק + מצפן ג'ירו תקינים.

  ג. אורות נחיתה ואורות ניווט תקינים.

  ד. מפת ניווט שהנתיב הנבחר יהיה צבוע בצבע שחור בולט (נראה היטב בקוק פיט עם התאורה האדומה של תאורת המכשירים).

  ה. המפות והתדרים שיהיו בהישג יד.

  אחרי המראה - להקפות

  1. כניסה מיידית לטיסת מכשירים והסתמכות על מד האופק המלאכותי.

 2. שמירה על ציר מסלול, תוך כדי תיקון לרוח אחרי הניתוק מהקרקע והסתכלות לאחור כשמתאפשר על מנת לוודא יציאה מדוייקת על ציר מסלול. (בגובה ביטחון)

 3. פניה לצלע צולבת בתוספת של 100 רגל מהגובה הרגיל בטיסת יום.

 4. הפניה תעשה ב- RATE 1 .

 5. הסתכלות החוצה - רק לאחר התייצבות בכיוון וכאשר הכנפיים מאוזנות.

 6. פניה לעם הרוח - 45 מעלות (בערך) מקו סוף המסלול, ולא יותר ממרחק של קילומטר.

 7. בסוף עם הרוח ובהגעה לקו מפתן המסלול (המואר בצבע ירוק) ממשיכים קדימה עד להשגת זווית של 45 מעלות, לפני הפניה לצלע בסיס.

 8. פניה לצלע הסופית - כאשר רואים את שתי השורות המוארות של המסלול.

 9. תחילת צלע סופית תהיה בגובה של 500 רגל מעל פני השטח וההגעה לשדה תתבצע בגלישה, כמו גלישה המתבצעת באור יום (במהירות של 65 קשר - ללא רוח)

 10. שבירת גלישה - כאשר רואים את אור הנחיתה פוגע במסלול.

 11. כאשר הנחיתה מתבצעת ללא פנס נחיתה - יש להסתכל קדימה ורחוק לאזור אמצע המסלול ושבירת הגלישה תתבצע כאשר ניראה קו דמיוני בין גובה הכנפיים לבין התאורה שבאמצע המסלול.

  חשוב לדעת - 3 שעות טיסת לילה במסגרת קורס טייס פרטי - אינן מקנות לטייס אישור ו/או רשיון לטיסת לילה כטייס מפקד. יש לקרא וללמוד 
את הנהלים המתאימים בספר החוקה.